מעשה באדם שטייל לו להנאתו על שפת הנהר וראה דייג שיושב ושולה דגים מן הנהר, בהביטו בו ראה תופעה מוזרה, כל אימת שעלה ברשתו דג קטן הניחו בקופסא המונחת לצדו, וכשעלה ברשתו דג גדול, תפסו בזנבו והשליכו חזרה אל מי הנהר. הסתקרן, פנה אל הדייג ושאלו: מדוע הנך מוותר על הדגים הגדולים והשווים? ענה לו: יש לי בבית רק מחבת קטן, ואיך אצליח לטגן דגים גדולים במחבת הקטן…

זה אולי מעלה חיוך, אבל גם אנחנו מרבים לוותר על "דגים גדולים" רק בגלל שיש לנו "מחבת קטן".

מעדיפים אנו להישאר תקועים בישן ובמוכר, במקום להתקדם, "להגדיל ראש" ולצאת מהקופסא.

מניסיוני כמטפלת זוגית, הזוגות "התקועים" הם הזוגות שמחזיקים חזק ב"מחבת הקטן", ולכן לא מצליחים לפרוץ קדימה ולעשות שינוי בזוגיות שלהם.

במהלך המפגשים איתם הם חוזרים שוב ושוב על המנטרות הבאות:

"ככה אני רגיל" "היא בחיים לא תשתנה" "זה מה שראיתי אצל ההורים שלי" "זה אני, ואני לא ישתנה לעולם"

משפטים כאלו משאירים אותנו תקועים באותו מקום, וביתנו הופך להיות מקום של חרון אף, כר פורה לכעסים, מריבות, ומאבקי כוח.

זוג כזה אולי מנסה לשפר את הזוגיות והחיבור ביניהם, אך בו זמנית מרסס חומרים נוגדי שינוי על כל חלקה טובה.

כל עוד חשיבתנו תישאר מקובעת, ולא נשכיל לעשות טרנספורמציה מחשבתית, לא נוכל להתקדם למקום טוב באמת. רק אם נמיר את המנטרות שלעיל בשלט גדול שזועק "שינוי! כאן ועכשיו" , תתחיל הדרך הקשה, אך השווה אל העתיד הטוב המיוחל.

מה גורם לנו להתקבע ולא לצעוד אל השינוי?

הפחד מהלא נודע, אנו מעדיפים לעיתים להמשיך לסבול, העיקר להישאר במקום המוכר והידוע גם אם ההמצאות בו לא עושה לנו טוב, המחשבה שמא אחרי שהשינוי יתרחש המצב יהיה קשה יותר מרפה את ידינו, וגורמת לנו לדבוק כמו "מסטיק שנדבק לסוליית הנעל" למנטרות קוטלות השינוי.

ים הזוגיות

בשביל להבין יותר טוב את הדברים, בואו ונתבונן לעומק בתופעת הטבע הבאה:

חשבתם פעם מדוע מי ימת הכינרת מתוקים, צלולים, וראויים לשתייה, וממילא גם דגים יכולים לחיות בהם, כשמנגד ים המלח מכיל בתוכו מים מלוחים מאד, שכלל וכלל אינם ראויים לשתייה,

וממילא גם דגים וצמחי ים לא מוצאים בו את מקומם, מכיוון שאין במים הללו מספיק חמצן בשבילם.

כל זאת, משום שבימת הכינרת יש זרימת מים מהנחלים הסמוכים אל הימה, וגם יש זרימה מהכינרת אל נהר הירדן, זאת אומרת, ישנה תחלופת מים תמידית, עד כדי כך, שמי הכינרת מתחדשים מידי 5-6 שנים, תחלופה זו מונעת את אידוי המים מה ששומר על מתיקותם.

לעומת זאת, ים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בעולם, ומהווה בריכת ניקוז לכל המעיינות והנחלים באזור, יש זרימת מים אליו, אך אין זרימת מים ממנו, המים תקועים ועומדים במקום אחד, ולאט לאט מתאדים, האידוי גורם למיעוט מים ולהעצמת המליחות. לא בכדי, נקרא ים המלח "ים המוות", שכן אף יצור חי אינו מוצא שם את מקומו.

בני זוג שנותנים לקיבעון המחשבתי לנהל להם את החיים, יוצרים בביתם בריכת ניקוז לכעסים, מריבות, ותסכולים, במקום לזרום הלאה, להתנקות ולשנות, הדברים הטובים, אט אט מתאדים להם, שכן, הם הופכים להיות ברורים מאליהם, ורק המליחות נשארת –האווירה בבית חמוצה, ויש תחושה של חוסר חמצן באוויר עד כדי מחנק, וה"דגים" הקטנים (ילדיהם היקרים) מתקשים מאד למצוא את מקומם בבית שכזה, זה אגב, המקום הנמוך ביותר שבני זוג יכולים לרדת אליו, שכן, יש להם אפשרות ויכולת לשנות, אך הם מונעים זאת מעצמם רק בגלל הקיבעון, גם אשתו של לוט, בבריחתה מהעיר סדום, במקום לשמוע לציווי ה' ולהסתכל קדימה אל עבר השינוי, הסתכלה אחורה לסדום, ולכן, במקום להינצל הפכה לנציב של מלח.

לעומתם, בני זוג שיודעים למתוח קו של ניטרליות על העבר, מסתכלים עם הפנים קדימה ופתוחים לשינוי, יש זרימה במערכת הזוגית שלהם, הם בונים בית נקי מתסכולים וכעסים, האווירה בבית מתוקה, לכולם יש "אוויר", באווירה שכזאת כיף לחיות, וה"דגים" הקטנים שוחים בו להנאתם.

תרגיל המנטרה ההפוכה

אז מה עושים?

שבו ביחד.

קחו שני גיליונות נייר, בהם כל אחד ירכיב רשימת מנטרות מקבעות, שבן הזוג מרבה להשתמש בהם.

בין מנטרה למנטרה להשאיר שורה ריקה

כל אחד ייקח את דף הקיבעונות שלו וינסה לנסח מנטרה הפוכה בגרסת "ים הכינרת".

כמו: "אני יכול לעבוד על עצמי ולא לכעוס", "אני מסוגלת להשתנות", "למרות מה שראיתי בבית הורי אני יכול ליצור משהו חדש".

בתחילה אולי רק תחזרו על זה כמו "מנטרות", אבל אט אט הם יחוללו שינוי בזוגיות, למילים יש כוח עצום, המשפטים הללו יעזרו לכם לצאת מידית מ"חרן", מהקשיים ומהבעיות, ובטווח הרחוק יותר יגרמו לקשר ביניכם להפוך לעמוק ואיכותי הרבה יותר.

מרגישים שהגעתם לדרך ללא מוצא? הקשיבו לקול הפנימי שלכם, הוא לא טועה, וחשבו מסלול מחדש.